יום ש', ז’ בטבת תשע”ט
מאת: יפעת לוי דותן

הכל התחיל כמו שרוב הדברים מתחילים. מחלום. עוד לפני רציונל וארגון ורשימת ציוד, עוד לפני ישיבות ותיאומים וחיבורים. ובחלומי, מקום להזדמנויות שוות. הזדמנויות לכל אחת ואחד לספר על החוויה שלו בדרך יצירתית. מזה שלוש שנים פועלת קבוצת בוגרים בבית הספר שלנו שלומדת צילום. מושגי יסוד, התרשמויות והתנסויות בחשיפות שונות ומקומות מגוונים. קבוצה זו ממשיכה ופועלת בהנחייתי בגישת ה- photovoice, אשר באה לאפשר קול ואמירה דרך הצילום. השימוש במימד חזותי נותן מקום חדש לביטוי הבחירות, הרגשות, דרך לתקשר. על תשתית מוצלחת זו, נפתחו השנה 2 קבוצות צילום משותפות בבית הספר. קבוצה אחת לתלמידי כיתות שונית ודורון מחטיבת הביניים בשילוב עם תלמידים מבית ספר גוננים וקבוצה נוספת של תלמידי כתת חגית מחטיבת הבוגרים עם תלמידי כתה י' מבית הספר התיכון רעות. רעיון הצילום המשותף (= להלן: צילומשותף) נפרט והוגש לקרן היוזמות של משרד החינוך וביטוח לאומי במסלול "יד ביד" השיתופי לחינוך המיוחד והחינוך הכוללני. לשמחתי הקרן קיבלה את התוכנית וסייעה תקציבית ברכישת ציוד צילום כמו גם בהנחיית צוות הפרויקט לאורך כל השנה. צוות מ'אילנות' וצוות מגוננים חברו לעבודה משותפת עם תלמידים שבחרו בשיעור. היכרנו אחד את האחר, כל אחד ואחת בדרך שלה. התלמידים קיבלו משימות במשך השיעורים בהם פעלו כצוות לצלם האחד את האח , צילומי דיוקן. לכל אחד פנים , רצונות, אהבות, דרך לתקשורת. נפגשנו פעם בשבוע. התלמידים למדו מושגי יסוד והתנסו בצילום בתנאי תאורה שונים, כמו בחנוכה - לאור הנר, הפנס, בחשיכה. לקראת פורים חקרנו את עצמנו דרך מסכות - אנחנו ממציאים לנו זהות דמיונית ומסכה שונה. אני יכול/ה להיות מה שאני רוצה. היכרנו את בתי הספר גוננים ואילנות ולמדנו לסירוגין, פעם פה ופעם פה. אחרי חג הפסח התחלנו בפרויקט הסיום - לימוד על השכונה שלנו ומפגש עם ותיקי השכונה שיספרו לנו על חייהם ומה היה כאן לפני שנים. התחלקנו לצוותי צילום וריאיון. ויצאנו לדרך. נפגשנו עם ארבעה אנשים מהשכונה בביתם. המפגש היה מרגש. למדנו שפעם לא היו אמצעים טכנולוגיים כמו היום, כיבסו ביד והשתמשו בעששית, ועם זאת היו יחסים טובים וחבריים בין האנשים. לאנשים שראיינו יש משפחות והם גאים בהן. עם הקבוצה מבית ספר רעות נפגשו תלמידי כתת חגית. המפגשים הונחו בשותפות עם אסתר, פוטותרפיסטית מבית הספר לצילום מוסררה. הנערים והנערות התנסו בצילום בתנאים שונים וגם הם הכירו אחד את האחר ע"י פעילות משותפת, משימות וחוויות. זכור במיוחד תיאטרון הצלליות שהקימו יחד זוגות , יצרו דמויות והצגה משותפת. נוצרו יחסים בין חברי הקבוצה שמרגישים בטוחים לומר מה הם מרגישים. לאחר חשיבה מרובה, ציוד הצילום שנרכש עבר התאמות מיוחדות לטובת שימוש של כל תלמיד בכל יכולת ותפקוד. וכך מצליח/ה כל מי שמצלם להביא את עצמו לידי ביטוי אליו התכוון. לקראת סיומה של שנת הלימודים אנחנו עוסקים בהקמת תערוכות שמספרות את דרך הצילום והחברות שלנו. אתם מוזמנים בשמחה.