יום ש', ז’ בטבת תשע”ט
ענבל סבטלו - מורה לחינוך גופני

אספר על קבוצה איכותית של תלמידים שיצאה איתי היום לתחרות בוצ'יה במרכז הספורט של איל"ן-ספיבק. הייתה זו תחרות גמר ארצית למיזם שבית הספר שותף לו והוא מתקיים מטעם "ספיבק" והביטוח הלאומי במטרה לעודד את הספורט החשוב והיפה הזה בקרב בעלי מוגבלויות בישראל. מי שמכיר אותי טוב יודע שאני עושה דברים עד הסוף ולכן הייתי חייבת לצפות בתחרויות הבוצ'יה במשחקים הפארלימפיים בלונדון 2008. רציתי ללמוד לעומק את המשחק כדי להביא את הטוב ביותר שאפשר ל"אילנות". בהמשך קיבלנו הערכה במתנה מ"ספיבק" ורכשנו מסילות מיוחדת לסייע במשחק. אני חושבת שאין היום אף אחד ב"אילנות" שאינו יודע מה זה בוצ'יה. חוסר מזל הוביל לכך שהתחרות התקיימה בדיוק ביומו הראשון של הטיול השנתי של שכבת הבוגרים. התלמידים לא ויתרו על התחרות והתעקשו למצוא פתרון בכדי שניסע לתחרות. הם הגיעו מרוגשים מוקדם לבית הספר ובליווי מקצועי, מכיל, תומך ונינוח של איימן, הגענו למשחקים. למרכז "ספיבק" הגיעו 13 קבוצות מרחבי הארץ שמשחקות בוצ'יה במסגרות שונות: איל"ן חיפה, איל"ן רמת גן, איל"ן חדרה, צעד קדימה, מעון נכים גילה ירושלים, בת ספר יובלים, כסייפה ועוד.. היה זה מופע מקצועי להפליא של אנשים מכורים למשחק המקסים הזה. משחק שכל מי שמתנסה מתמכר, משחק מותאם שבו לאדם בעל המוגבלות הגדולה ביותר יכולה להיות ההצלחה הגדולה ביותר. הקבוצה הגיעה חדורת מוטיבציה ואנרגיה, התמודדה תוך שמירה על החוקים, דיבור עם השופטת וגם קצת עצבים עליה. ע. הקפטן בסיועה של אימאן ניהלו את מהלך המשחק, (לי ולאיימן כצוות מלווה, אסור היה להוביל את המהלכים או להתערב בהם. היינו חייבים להיות עם הגב מופנה למגרש ולסייע בצורה טכנית בלבד לפי הנחיית השחקנים). ד. וח. זרקו את הכדורים ביד וד., כיוון את הכדורים למטרה בהצלחה רבה באמצעות המסילה. אז זהו, גביע והרבה נקודות אין כאן היום, ניצחנו בשתי מערכות אך בסך הכללי הפסדנו בשני משחקים, סיימנו אחרונים בבית המנצחות ויצאנו בסופה של עונה במקום 5 מתוך 13 קבוצות. (מי שלא הבין את החישובים מוזמן לתואר מזורז בשיטות תחרותיות). אבל יש ויש סיפור הצלחה על קבוצת תלמידים שחלקם בקרוב מסיימים את פרק שנות הלימוד שלהם ב"אילנות". אני בטוחה כי גם אם לא הצליחו לראות זאת מיד בתום התחרות, הם רכשו שיעור לחיים לגבי החלטה, העדפה, השתתפות, התמדה ומאמץ עד הסוף (גם אם לא היינו בצד המנצח). כמו שרק הספורט יכול להציע, התענוג העיקרי הוא בהשתתפות ובחתירה לתת את הכי טוב שאפשר. אז תודה לשחקנים שלא ויתרו על זכותם לתחרות ותודה לכל מי שהאמין שההשתתפות שלנו חשובה ועשה מאמצים רבים שהדבר יקרה. אגב, בגמר המיוחל התמודדו בית ספר "יובלים" (מקביל ל"אילנות" מעפולה) ו"צעד קדימה" ירושלים, כן כן בוגרי "אילנות"...